1וכבד נודע קדושין דף ל"ב: דמלך שמחל אין כבודו מחול ורב שמחל על כבודו כבודו מחול, ויש מחלקת אם חכם רוצה למחול על כבודו ולהעיד עדות שהוא יודע לאיש ישראל דאיכא מאן דסבר דאינו יכול לילך ולהעיד ואיכא מאן דאמר דיכול למחול על כבודו, והוא עד ממהר כמ"ש הרדב"ז בתשובה בראשונות סימן קי"ט והריב"ש בתשובה סי' ר"ך והביאו מרן בכסף משנה פ"ז מהלכות תלמוד תורה ומהר"י קשטרו בהגהותיו י"ד סוף סימן רמ"ג דאסור לחכם למחול על בזיונו, ואמרו פ"ב דיומא דף כ"ב: מפני מה נענש שאול מפני שמחל על כבודו, ויתכן לדון לכף זכות למיכל כי ידעה דנענש אביה מפני שמחל על כבודו, ועתה שראתה לבעלה שזלזל במלכותו יראה ופחדה ומרוב צערה באה לכלל כעס ולא עצרה כח, וז"ש ותצא מיכל בת שאול שנענש משום שמחל על כבודו לקראת דוד שעזב את מלכותו ונעשה דוד כהדיוט וזהו עצם יציאתה, וקרא אתא להפוכי בזכותה להגיד טעם יציאתה מהמרכז היינו על היותה בת שאול שנענש שמחל על בזיונו ועתה ראתה למלך כהדיוט כאלו הוא דוד דעלמא על כן יצאה לקראתו בחרון אף מרוב צערה, ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל וכו' הכונה דהטב חרה לה כי האף אמנם דוד מצד רבנותו יכול למחול דרב שמחל על כבודו כבודו מחול, מכל מקום אם הרב מוכתר בכתר מלכות נמי מסתברא דבתר מלכות אזלינן דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, ונפקא מינה דבצנעא יכול למחול על כבודו דלא שייך טעמא שתהא אימתו עליך ומשום לתא דרב נמי רב שמחל על כבודו כבודו מחול, אבל בפרהסיא נהי דרב שמחל כבודו מחול מ"מ כיון דהוא מלך לא מצי מחיל, וזאת אומרת מיכל מה נכבד היום מלך ישראל, כלומר הגם דדוד בשתים יתחתן כתר תורה וכתר מלכות מ"מ היום שהיה בפרסיא בתר מלכות אזלינן, הדא אמרה מה נכבד היום דייקא מלך ישראל דהאידנא לא איריא היותך רב רק המלכות עיקר אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו שהיה בפרסיא ובפרסום גדול ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, ולא זו בלבד אלא עוד רעה חולה אשר הגל"ה כהגלות נגלות אחד הריקים, כלומר מלבד שלא נהג כטכסיס מלך אלא אף כחכם לא נהג דחכם אין בזיונו מחול ומה"ט אסור לילך ולהעיד למאן דאמר, וא"כ דמית היות כהגלות נגלות אחד הרקים שאינן בני תורה דאלו בני תורה אינם יכולים למחול על בזיונם וכ"ש מלך דאף במה שהותר לחכם לא הותר לו ואתה לא כן שעשית דבר שאין החכם יוכל עשוהו רק הפחותים ועמא דארעא שרי להו לבזות עצמם, וזהו בעצם כהגלות נגלות אחד הרקים דלית בהו תורה וזה הצע"ר מיראתה שלא יארע לו כדרך שאירע לאביה דנענש על שמחל הוציאה ממחיצתה לדבר תועה אל המלך, וז"ש ותצא מיכל בת שאול רמז יצאה מגדר מורא מלך ובאה לכלל טעות, ולזה השיב דוד הע"ה בעצם אחר שמוע כל טענותיה אמר מר אשר בחר בי מאביך וכו', כלומר הלא נגד עיני דבר שנצטער בו אותו צדיק לבל אכשל למחול על כבודי וכ"ש על בזיוני דתא חזי מאי סליק באביך ואיך יתכן שאעלים איני בו, אמנם אין חכמה לאשה ולא כיונת להלכה, דכל זה בדבר התלוי בחבירו בין איש לרעהו בזה אף לדבר מצוה אין המלך יכול למחול כגון חליצה דכתיב וירקה בפניו והוא בזיון למלך אינו חולץ כמ"ש הרמב"ם פ"ב דמלכים ה"ג אבל אם החכם והמלך הם מבזים עצמם מינם ובם לכבוד ה' שרי דליכא שום לתא דבזיון על יד אחר, והוא אומרו ונקלותי אני בעצמי עוד מזאת והיתי שפל בעיני דייקא לבזות עצמי על ידי ולא על יד זולתי והא שרי, וכפ"ז נמצא דמיכל לענין דינא דיברה והו"ל כמותיב מלה קמי רביה דאמרינן פ' הדר עירובין דף ס"ג. מאן דמותיב מלה קמי רביה אזיל לשאול בלא ולד, ומייתי לה ביהושע שאמר אדוני משה כלאם ולא זכה לבן זאת היתה למיכל דאותיבה מלה קמי מלכא וגם היתה מורה בהוראה לפני המלך משום הכי נענשה דלא היה ליה ולד, כי זהו העונש למאן דמותיב מלה קמי רביה כאמור.
